משה שרון

פרשת תזריע מצורע

ניסן

פרשיות תזריע-מצורע עוסקות בדיני טומאה וטהרה. אלו מושגים עמוקים שמצריכים דיון רחב יותר, אך במאמר זה אנסה לנתח הבדל אחד משמעותי מאוד בין דורות העבר לדור שאנו חיים בו: אדם בן זמננו, אם הוא מגלה נגע מסוים על עורו, פצעים או אקזמה וכו', בד"כ יקבע פגישה אצל רופא המשפחה או רופא עור, הללו ימליצו לו ברוב המקרים למרוח משחה זו או אחרת. לעומת זאת, פרשת השבוע מתארת מצב שבו אדם (בתקופת המשכן) מגלה נגע על עורו, על פי מצוות ה' הוא הולך לאהרן הכהן או לבניו, האחרונים מאבחנים את הסיבה למחלתו, שולחים אותו בד"כ לשבעה ימים מחוץ למחנה, טבילה במקווה ואז הוא נרפא. מה ההבדל? חוקרי תרבות ואנתרופולוגים ברחבי העולם ראו את פעולותיהם של עם ישראל בתקופת המקרא כמעשים פרימיטיבים. שהרי אם גם בתקופתם הייתה רפואה מפותחת, הרי שלא היה צורך "להבהל" מהנגע ולהרחיק את האדם מחוץ למחנה. אלא שעיון בפירושי חז"ל מגלה דבר מעניין – הרפואה שהציעו הכהנים לא הייתה בהלה כלל, אלא דווקא עמוקה ומתייחסת להיבטים מוסריים ורוחניים ולא רק פיזיים. אנשי הרפואה טוענים שיש מחלות פסיכוסומטיות אבל חז"ל טוענים שכל המחלות הן כאלה. ראו כיצד מבאר זאת האדמו"ר מסלונים: "כתוב בספרי הקודש... כי מראה הנגע אינו רק דבר חיצוני בעור בלבד, אלא הוא עמוק מן העור, שלוקה במחלה פנימית עמוקה יותר, שהכהן הוא שיכול להבחין ולקבוע אם זוהי רק מחלה גופנית פשוטה כפי שלכאורה נראית הצרעת מחלת עור רגילה, או שמראה הנגע עמוק מן העור, שיש בה במחלה זו יתר עמקות... והוא על דרך משל כמו במחלות הגשמיות, שכאשר יש לאדם פצע, פעמים מבחין הרופא שאין זה אלא פצע חיצוני, ונותן לו משחה ותרופות לרפאותו, ודי בזה. אך יש פצע הנובע מחמת שהשחית את דמו וכל דמו נתקלקל, שעל זה כבר לא יועילו לו שום משחות ותרופות. וכמו כן ברוחניות יש שהאדם חוטא אך אין זה אלא במקרה, שנכשל ונפל בחטא, חטא כזה הוא חטא חיצוני. אך יש חטא הנובע מקלקול פנימי, שהנגעים באים על לשון הרע ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים וגזל וכו', דהיינו שעל ידי איסורים אלו נתקלקל כל דמו מחמת רתיחת הדם לאיסור, שאז שולט עליו לגמרי שלטון הרע, והוא נתון כולו בידי כוחות הסיטרא אחרא. ותוצאות המחלה הזאת של נגע צרעת הם "סגירו", היינו מחלה של סגירות. וכמו שכתוב בזוהר הקדוש שהכל סגור בפניו, כל שערי אורה וטובה. בבחינת תפילת דוד המלך עליו השלום (תהלים קמ"ב) "הוציאה ממסגר נפשי", שיש שהנפש סגורה במסגר, ומכף רגלו ועד ראשו הוא סגור ומסוגר, מחו סגור, לבו סגור ורגשותיו אטומים. מח יהודי ולב יהודי ורגשות יהודיים צריכים להרגיש ולהתעורר מכל דבר שבקדושה... ואם כי באופן טבעי לכאורה אין רפואה למכתו, שאין עצה לרפא מחלת דם אלא בהחלפת כל דמו. אכן נתנה לו התורה הקדושה תרופה: והובא אל הכהן, שיתחבר ויתדבק לצדיק... שבכניסתו אל הכהן יבטל את עצמו אליו... היינו שיתקשר ויתדבק אל הכהן, וזוהי טהרתו, שכל המחובר לטהור טהור, שעל ידי זה הכהן מחלצו מתחת שלטון הסיטרא אחרא שנשתלט עליו כ"כ עד שהגיע למצב שכבר איננו בעל הבית על עצמו" (נתיבות שלום. ויקרא. פרשת תזריע). עד כאן לשונו. הבנתם? זה פרימיטיבי או אולי אנחנו הפרימיטיבים האמיתיים שאנחנו חושבים שמשחה זה מפותח? דמיינו לעצמכם שהיה כהן גדול בימינו, היינו הולכים אליו עם איזו בעיית עור או בעיה אחרת, והוא היה מתבונן ובמקום לתת לנו משחה שמעלימה את הסימפטום, היה מדייק לנו מדוע קרה לנו הדבר, למשל "תשמע אחי, דיברת לשון הרע על האדם ההוא וההוא, או פגעת באשתך ולכן יצאו לך פצעים על העור. לך תתבודד, קח לך שבוע, תהיה עם עצמך ועם אלוהים, תחשוב איך הגעת למצב שאתה מדבר לשון הרע, מה חסר לך, ותערוך חשבון נפש. כשיגמר השבוע, תטבול במקווה, תיטהר, תחזור, תבקש ממנו סליחה ואז פשוט תפסיק לגמרי את הדיבור עליו. מיד יעברו לך הפצעים". האם יש רופא אחד בדורנו שיכול להגיד לי במדויק במה זייפתי וחטאתי ומה לתקן כדי שהמחלה תעבור? אנשים מגלים שהם חולים בסרטן / סוכרת / חרדה / דכאון / כל מחלה אחרת – מישהו עומד ומראה להם במדויק איפה הטעות שלהם? איפה הם צריכים לעשות שינוי תזונתי, נפשי, ריגשי, מידתי, מוסרי, רוחני ועוד? שבת שלום